בישוב הקטנה קידר, השוכנת בין גבעות גוש עציון, ירדה אווירה קודרת כשבקהילה התפשטה הידיעה על אובדן סמל צעיר בשם עילאי. עילאי לא היה רק חייל; הוא היה מגדלור של אור, דוגמה נוצצת של אומץ, מוסר וענווה.

הבשורה פגעה הכי קשה במשפחתו של עילאי. אביו, ארז, דיבר על בנו בגאווה ובצער, וזכר אותו כעמוד השדרה של ביתם, מנהיג בקרב בני אדם. מסעו של עילאי מישיבה תיכונית לבית הספר לקומנדו היה מסירות ושירות למדינתו.

חייו נקטעו בפתאומיות בקרב בחאן יונס, והותיר אחריו חלל שלעולם לא יוכל להתמלא. בעוד הקהילה אבלה על אובדן נפש צעירה ומבטיחה כל כך, הציפו את ליבם זיכרונות של טוב לבו ונדיבותו של עילאי. הוא תואר כבחור שקט וצנוע, תמיד מוכן להושיט יד ומלא סגולות. אהבתו לארץ ולאנשיה ניכרה בכל אשר עשה. ראש מועצת גוש עציון, ירון רוזנטל, ספד לזכרו של עילאי בהספד מעומק הלב והודה בהקרבתו ובמסירותו למולדתו.

אובדנו של לוחם אמיץ כמו עילאי הורגש עמוקות, לא רק על ידי משפחתו וחבריו, אלא על ידי העם כולו. בעיצומם של אבל ואבל, הדהדה בקהילה קריאה לאחדות ולשלום. אביו של עילאי הפציר בעם ישראל להתאחד, לשים בצד את המחלוקות והטרוניות, ולכבד את זכרו של בנו בעמידה מאוחדת מול המצוקה.

וכך, כשהשמש שוקעת על גבעות גוש עציון, מטילה זוהר זהוב על הישוב קידר, נותר זכרו של סמל צמרת צעיר בשם עילאי חרוט בלב כל מי שהכיר אותו, סמל לאומץ, יושרה, וחוסר אנוכיות. יהי רצון שהמורשת שלו תתקיים, ותעורר השראה באחרים ללכת בעקבותיו ולהמשיך את רוחו האצילית.