סיפור הבריחה מהנובה שהפך לשיר גבורה
נעם כהן
נעם כהן הוא אחד מהניצולים של מסיבת הנובה ב-7 באוקטובר.הוא החליט להפוך את הסיפור הבריחה וההשרדות שלו ממסיבת הנובע ברעים לשיר, שהפך לשיר גבורה.אל הכתיבה התלווה אליו חברו הטוב מאור אשכנזי.
נעם הצליח לברוח מהמסיבה תוך כדי ירי כבד של מחבלים על מכונית,באחד השלבים של הנסיעה החליטו לעצור בצד ולהיכנס למיגונית.אותה מיגונית הפכה למלכודת מוות, אליה הגיעו מחבלים והשליכו רימונים פנימה.
לאחר זמן מסויים נעם התעורר כשמעליו חבריו הרוגים, נעם הצליח לחמוק אט-אט מהמיגונית ובדיוק עבר רכב של יהודים וחילץ אותו תחת אש תופת, הוא נסע לבית החולים ושם כתב שיר המספר את הסיפור שלו, יחד עם חברו הטוב מאור אשכנזי שביקר אותו.השיר הזה הוא דוגמא לאיך רגעי מוות והכאב, יכולים להוליד את המשכיות החיים ולהפוך לרגעים מלאי תקווה, על אף הקשיים.נעם מגולל בשיר את סיפורו, על הקשיים בעקבות הטראומה הנוראית, על הסיוטים בלילות, על מי שאיבד.נעם ועוד ניצולי נובה רבים הם אבן דרך משמעותית בחברה הישראלית המחודשת בימים שלאחר המלחמה שעוד תסתיים, ולאחר טבח ה7 באוקטובר הנוראי. ועלינו לקוות שהשיר הזה יאפשר לרבים להתמודד עם הטראומה הקשה,חלילה לא לאפשר כחברה מצב שבוא ניצולי הטבח הנוראי, והלוחמים, ידחקו לשוליים.יש מודעות גדולה הרבה יותר כיום להתמודדות עם טראומות לעומת העבר, והשיר של נועם אולי עוד יעודד אנשים נוספים להצליח לספר ולשתף את סיפורים בדרך יצירתית כמו זו שלו.אנחנו מודים לו על השיר ומקווים שהוא יעזור לו להמשיך הלאה, ויעזור לו לעזור לאחרים.
מילות השיר: נוסעים בתוך המכונית
יורים עלינו מחבלים
אנלא אשכח אף פעם
נכנס לתוך המיגונית
ומתקשר לאבא שלי
מקווה שהוא כבר קם
אין לאן לרוץ
אני שומע תפיצוץ
ואני מתמלא בדם
יצאתי במזל
ורוב הגוף שלי ניצל
אבל הראש שלי עוד שם
כבר שבועיים וחצי אנלא נרדם
אנלא אשכח את לאזר באוטו מלא בדם
וכבר בא לי לשחרר מזה ולהרגיש אחרת
אבל ברגל שלי עדיין יש קליע למזכרת
פתאום כולם מרחמים עליי נמאס לי
באים כדי לשמוע סיפורים אבל בראסמי
אין לי חשק לדבר על זה יותר
אבל אם אתם באמת רוצים לשמוע מה עברתי
אנלא אשכח שאני מתכסה גופות
כדי למנוע מהרסיסים לחדור לי אל הגוף
אנלא אשכח את הבחור שהתפלל לאלוהים
וכל הדם שלו עף לי הפרצוף
אנלא אשכח את הריח השרוף
של האנשים ותעשן שממלא את כל החדר
אנלא אשכח שמעתי אנשים שצועקים ״צהל בא״
ואז הגיעו מחבלים על טנדר
אני פוקח תעיניים וקולט שאני חי
אני מזיז את הגופות של חברים שלי מעליי
בחור גוסס בלי רגל תופסתי בנעליים
אבל אם אני אשמור עליו אז מי ישמור עליי
על החיים על כל מה שרציתי להיות
איך החיים עוברים לי במוח בכמה שניות
מלא תהיות למות או לחיות בין יריות
אני מבין שאין ברירה אני חייב לנסות
אני מציץ בזהירות מהכניסה של המיגונית
מקווה לראות אדם אחד שמדבר עברית
מכונית של יהודים פתאום עוברת
אני רץ ומתחנן שיפתחו לי את הדלת
וצועק על הנהג שיסע הכי מהר
נשכב שם במושב האחורי ומסתתר
הרגל שלי מדממת אבל אני עוד לא מת
עדיין לא קולט שהצלחתי להימלט
מילים ולחן : מאור אשכנזי ונעם כהן
