זה המחיר של עסקת החטופים הבאה

פסגת קהיר ננעלה אמש (א') בלי הסכמות על עסקת חטופים או הפסקת אש. עסקה כזו, הכוללת שחרור חטופים בתמורה לשחרור אסירים פלסטינים (ובהם מחבלים בכירים), איננה דבר חדש במערכת היחסים בין ישראל לחמאס, וההיסטוריה מלאה בעסקאות דומות. במטרה להבין את ההשלכות של עסקאות מסוג זה ואת האתגרים הכרוכים בהן, חשוב להסתכל אחורה ולבחון את ההשפעות של שחרורים קודמים. מאמר זה יבחן את התמונה המלאה ויעניק לציבור את המידע הנדרש כדי להבין טוב יותר את היתרונות והסיכונים של עסקאות עתידיות.

חזרה לעבר: כמה שחרורים היו?

לטענת הפלסטינים, היו למעלה מארבעים הזדמנויות בהן ממשלות ישראל החליטו על שחרור אלפי מחבלים. התוצאה הייתה תמיד יותר טרור, יותר ניסיונות (והצלחות מבחינתם) לרצוח יהודים, יותר ניסיונות לחטוף אזרחים וחיילים. כך, למשל, ניתן לבחון את האירוע שבו שוחררו הכי הרבה מחבלים – עסקת ג'יבריל – משנת 1985 שבמסגרתה שוחררו 1,150 מחבלים. בתוך פחות משנה, שלושה מבין המחבלים המשוחררים חזרו לרצוח יהודים. אז נקפוץ קדימה לשנת 2011, לעסקת שליט, שבה שוחררו 1027 מחבלים, ובכלל זה, השטן בהתגלמותו, יחיא סינוואר, שהוביל את טבח השבעה באוקטובר.

אבל עוד לפני הטבח, כבר שבענו מפגעי העסקה. נפתלי פרנקל, גל-עד שער, אייל יפרח, ברוך מזרחי, דני גונן, מלאכי רוזנפלד, ומיקי מארק זכרונם לברכה – כולם נרצחו בידי מחבלים ששוחררו בעסקת שליט או בעזרת הסיוע שלהם.

לכשנחטפו ונרצחו נפתלי, גל-עד, ואייל בקיץ 2014, שירתי בפרקליטות הצבאית כפרקליט איו"ש – ראש התביעה הצבאית באיו"ש. תוך ימים בודדים, יחד עם צוות התובעים נפלא ביחידה, יזמנו והוצאנו אל הפועל תהליך שהביא למעצרם המחודש של רבים ממשוחררי העסקה. חיש מהר התברר שמתוך כ-120 המחבלים ששוחררו לאזור יהודה ושומרון וישראל בחלקה הראשון של העסקה, כשישים מחבלים – 50% – חזרו לעסוק בטרור.

מחבלים אלה, התווספו לעשרות רבות של מחבלים אחרים שגם שוחררו בעסקת שליט, חזרו לטרור, נעצרו מחדש, ושנגדם הוגשו כתבי אישום. על פי הספירה האחרונה שאליה נחשפתי, למעלה ממאתיים מחבלים – בין אם מדובר באלה ששוחררו בפעימה הראשונה (477 מחבלים) ובין אם שוחררו בפעימה השנייה (550 מחבלים) – חזרו לטרור.

ואם יטען הטוען שייתכן וניתן לקבל שיעור חזרה לטרור של כעשרים אחוזים, אזי חשוב להדגיש שמדובר בטיעון חסר בסיס ומטעה, וזאת ממספר טעמים. ראשית, סיימתי את תפקידי כפרקליט איו"ש בשלהי 2016. מאז אין לי גישה ישירה לנתונים ביחס לחזרה לטרור של יתר המחבלים, אך למיטב הבנתי, מדובר בהיקפים משמעותיים נוספים. שנית, וכאן טמון הקושי הגדול, במסגרת עסקת שליט מאות מחבלים שוחררו לעזה או לחו"ל. כך, על מנת למדוד את השיעור האמיתי של חזרת המחבלים בטרור, נדרש גם לבדוק מה קרה עם אותם המחבלים.

ובכן, לצד השטן עצמו, סינוואר, עוד קודם לטבח השבעה באוקטובר, הוציא השב"כ פרסומים רבים ביחס לפעילות חלק מהמחבלים ששוחררו לעזה. אותם מחבלים, כך על פי הפרסומים, פעלו באפן ישיר, או באמצעות "מטה הגדה" – גוף של חמאס בעזה שניהל וריכז את פעילות הטרור של הארגון באזור יהודה ושומרון – לקדם, לממן ולהוציא אל הפועל פעילות טרור ופיגועים. הפעילות החלה כבר בסמוך לאחר השחרור ונמשכה ברציפות. עשרות פרסומים ביחס לעשרות רבות של מחבלים, שכללו בין היתר, ניסיון של שניים ממשוחררי עסקת שליט להבריח לתוך עזה, חומר נפץ תיקני מסוג 4C, בתחילת ספטמבר 2023, כלומר רק חודש לפני הטבח.

למותר לציין, שהפרסומים גלויים של השב"כ חשפו רק טפח קטן ממלוא פעילות הטרור של משוחררי עסקת שליט לרצועת עזה, ועוד פרטים מעטים יותר, ביחס לפעילות הטרור של אלה ששוחררו לחו"ל. אך רק על בסיס אותם הפרסומים, ניתן להבין בקלות, שלפחות עשרות רבות של מחבלים ששוחרו לעזה חזרו לפעילות טרור באופן מלא.

תובנה זו מצאה עוד תמיכה בהודעה שפרסמה השב"כ, בסוף מאי 2024, בדבר חיסולם או מעצרם בעזה של 27 משוחררי העסקה, שחלקם מילאו תפקידי מפתח בהוצאה אל הפועל של הטבח. באותו פרסום צוין, ש"על בסיס ניתוח מודיעין נוסף ביחס לשיטות העבודה של מחלקת העבודות ב'מטה גדה', התגבשה התובנה כי המגורשים ברצועה היו מעורבים בהוצאתם לפועל של לכל הפחות 20 פיגועי ירי נוספים בשטחי איו"ש בשנת 2023." מאז מאי נעצרו וחוסלו עוד ועוד.

אז מהו מחירה של עסקת החטופים הבאה עם השטן?

האמת תיאמר, שלא ניתן לכמת, אך ורק על בסיס מידע גלוי, את מלוא המחיר של עסקת שליט. לפי שעה, מחיר הדמים עומד על למעלה מאלף שש מאות וחמישים בני אדם, רק בצד הישראלי. אם תוסיפו לכך את עשרות אלפי האנשים שהורחקו מבתיהם, העלות וההפסד הכלכלי למשק, פעולות הדה-לגיטימציה של מדינת ישראל ברחבי העולם והאנטישמיות הגואה, נראה שהמחיר היה עצום, עד כדי בלתי ניתן לשאת, והפנקס עדיין פתוח והיד עדיין רושמת.

ועם זאת, לא ניתן להתעלם גם מסבלם של מאה ותשעה החטופים שמוחזקים בעזה בידי המחבלים המרצחים וממשפחות החטופים.

ובכן, אומנם פרשתי מצה"ל לפני למעלה משבע שנים, אך לא חדלתי בלחימה בטרור. במסגרת התנדבותי זו, על יסוד ניסיון הרב שצברתי, בשנת 2020 נתבקשתי על ידי חברת הכנסת דאז מיכל קוטלר-וונש לנסות ולגבש רעיון לסייע למשפחת גולדין לקדם את שחרור גופתו של הדר, ז"ל. ההצעה שגיבשתי היתה, בעיני, פשוטה בעליל.

באותם הימים מחבלים רבים שנעצרו בעזה ונשפטו עד לפני ההתנתקות וחלקם אחרי, הגיעו לסיום ריצוי עונשם. עם תום המאסר, הנוהג היה לשחררם חזרה לבתיהם בעזה. מחבלים אלה, שחלקם היו מחבלים מנוסים ביותר וחלקם אף היו ממייסדי תוכנית הטילים של חמאס, חזרו לרצועה וחזרו ככוח לוחם וככוח גיבוי למעגל הטרור.

במקום לשחררם, הרעיון היה לעשות שימוש בחוק הלוחמים הבלתי חוקיים (חוק הלב"חים) – חוק שהומצא הן על מנת למנוע ממחבלים זרים לשוב למעגל הטרור והן על מנת להחזיק בהם כקלפי מיקוח – ולהורות על המשך מעצרם של המחבלים המיועדים לשחרור. כמתחייב, הרעיון הסתמך לא רק על לשון החוק, אלא אף גובה בפסיקה מתאימה של בית המשפט העליון. הואיל והיה מדובר במאות מחבלים, יישום הרעיון היה ממלא את מחסנית קלפי המיקוח ומפעיל עוד לחץ על חמאס.

למרבה הצער, הרעיון הוצג לשר הביטחון דאז, גנץ, אך נדחה, עקב "קשיים משפטיים," כביכול.

והנה, אחרי טבח השבעה באוקטובר, דווח שהקשיים המשפטיים התפוגגו, ופתאום התאפשר להחזיק במעצר, מכוח חוק הלב"חים, במחבלים עזתיים שסיימו את ריצוי עונשם והיו מיועדים לשחרור לרצועת עזה.

העסקה שעליה מדובר כיום, על פי הפרטים שנחשפו לציבור, היא עסקה גרועה ביותר. עסקה שמביאה לשחרור של כמות קטנה של חטופים בתמורה למאות מרצחים, היא עסקה בעלת שני מאפיינים עיקריים הרסניים.

ראשית, שחרור המחבלים המרצחים הינו פרס לטרור ועל בסיס הניסיון המר של העבר רק יעודד עוד ועוד טרור. הפטנט של גירוש המחבלים לחו"ל, מעבר להישג ידם של גורמי הביטחון, התברר כאסון אסטרטגי וסייע לחמאס לא רק להתבסס ולהתחזק ברצועת עזה אלא גם בחו"ל. מאידך, שחרור רבי המחבלים לאיו"ש, כאלה שהובילו את הפיגועים הגדולים של שנות מלחמת הטרור בין ספטמבר 2000 לשנת 2005, אינו מתקבל על הדעת ויביא איתו מרחץ דמים.

שנית, שחרור רק מעט חטופים בתמורה לשחרור מחבלים מרצחים ובכמויות גדולות, דן את יתר החטופים למוות. סינוואר הוא בן מוות. הוא יודע את זה ואנחנו יודעים את זה. החטופים הם פוליסת הביטוח שלו. אם ישוחררו רק מעט מן החטופים, המחיר ליתר החטופים רק יעלה ויעלה, עד שייווכח סינוואר שהוא סחט עד תום את מדינת ישראל. או אז, הוא יוציא להרוג את יתר החטופים או יחזיק בהם, קרוב אליו, כדי שימותו יחד איתו.

העסקה הפעם אינה דומה לעסקה הראשונה. בתחילה, כמות החטופים הפתיעה את חמאס והמחבלים לא היו ערוכים להתמודד איתם. יתרה מכך, הבאז התקשורתי שנוצר סביב העולם, גרם להפעלת לחץ בלתי צפוי. כך, בעסקה הראשונה, חמאס היה מעוניין להיפטר מחלק מהחטופים, ובתנאי שיירשם הישג כלשהו, בדמות שחרור מחבלים, ובכך לקבוע את הנראטיב, שעל מנת לשחרר חטופים נוספים נדרש לשחרר עוד ועוד מחבלים כבדים יותר ויותר. וכך, לתוך המלכודת של המחבלים הרצחניים רצנו בנפש חפצה. 

הקושי העיקרי שמולו מתמודדים חברי צוות המשא ומתן עם חמאס, הוא אותו קושי שהביא עלינו את טבח השבעה באוקטובר. המערכת שבויה באותה קונספציה ודחף שנדרש לנהל את המו"מ, ללא יצירתיות, וללא ניסיון להכתיב מהלכים שונים שיהפכו את הקערה על פיה.

אם שוב נסכים להישאב לתוך המלכודות הזאת, אנחנו דנים את מדינת ישראל, וגם את החטופים שיישארו בידי המרצחים, לאסון בלתי נמנע. עם כל הכאב, אסור לנו כמדינת ישראל להמשיך ולשחק את משחק האיוולת הזה.