top of page

היום ה-40 למלחמת ישראל-חמאס: מה על אירופה לעשות?

מחלקת המחקר, הביטחוניסטים



בזמן שעיני העולם נשואות לעבר רצועת עזה, זרמים תת-קרקעיים מעצבים את תחומי ההשפעה האזוריים והבריתות במזרח התיכון. מלחמה זו, אשר נכפתה על ישראל בעקבות זוועות הטבח שבוצע ב-7 באוקטובר על ידי חמאס, במהלכו נרשם מספר שיא של 1,200 ישראלים שקיפחו את חייהם, כ-7,000 שנפצעו וכ-240 שנחטפו לעזה, מהווה רגע מכריע בהיסטוריה האזורית והגלובלית. כפי שהמלחמות באוקראינה ובסוריה לא היו מוגבלות לגבולותיהן המתוחמים של מדינות אלה, ושלחו גלי הדף ברחבי האזור והעולם כולו, כך גם המלחמה בעזה מעצבת בריתות גלובליות, ולפיכך דורשת את תשומת לבם של כל השחקנים הגלובליים הרלוונטיים, וביניהם האיחוד האירופי.

ב-7 באוקטובר, בדיוק באותו תאריך בו פרצה מלחמת יום הכיפורים ב-1973, הכריזה ישראל על מצב מלחמה לראשונה מזה 50 שנה, בעקבות הטבח הגדול ביותר שידע העם היהודי ביום אחד מאז השואה. כוחות מסיביים של חיילי מילואים נקראו להתייצב, והמדינה התגייסה בכללותה למאמץ המלחמתי, לא רק במישור הצבאי, אלא גם במישור הפוליטי, כאשר ממשלת האחדות שהוקמה לאחרונה ממוקדת אך ורק בסוגיות הקשורות למלחמה. למעלה מ-100,000 ישראלים פונו מאזורי הגבול בצפון המדינה ובדרומה. לוויות הפכו לעניין יומיומי, לצד עדכונים מן המלחמה, סיפורי גבורה משדה הקרב, ויוזמות התנדבותיות.

בחזית עזה גייס צה"ל מספר עצום של חיילים במטרה להשיג את יעדיה המוצהרים של המלחמה, קרי חיסול החמאס כגוף צבאי ושלטוני ושחרור החטופים. במהלך החודש האחרון תקף חיל האוויר הישראלי, אליו הצטרפו בשלב מאוחר יותר כוחות קרקע וכלי רכב הנדסיים משוריינים, למעלה מ-14,000 יעדי טרור. צה"ל השתלט על מרכזי מודיעין ובסיסים צבאיים של חמאס, לרבות אלה הממוקמים במתקנים אזרחיים כגון מסגדים, גני משחקים וכיתות לימוד, בהם נמצאו דגלי דאע"ש, רקטות ועותקים של "מיין קאמפף" - כל זאת, תוך הבטחת המעבר הבטוח של האוכלוסייה האזרחית העזתית דרך מסדרונות הומניטריים מוגדרים מראש באמצעות כוחות מזוינים וטנקים. לפי האומדנים, כ-900,000 עזתים כבר התפנו בהצלחה לאזורים בטוחים, ואילו עשרות משאיות נושאות סיוע הומניטרי נכנסות לרצועת עזה על בסיס יומיומי דרך מעבר רפיח בגבול מצרים.

 

בשלב זה, מספר עקרונות חייבים להנחות את כל השחקנים הגלובליים האחראים בכל הקשור למלחמה:

  1. דחיית הקריאות להפסקת אש: התמיכה בזכותה של ישראל להגן על עצמה, כפי שהוכרה בצדק על ידי הפרלמנט האירופי ב-18 באוקטובר, כוללת תמיכה מוסרית ודיפלומטית ברורה בהשגתם המלאה של יעדי המלחמה על ידי צה"ל - השמדת החמאס, ללא קריאה להפסקת אש. הרעיון של הפסקת אש עשוי להיראות כמושך מבחינה פוליטית, משום שהוא מייצג את דחייתן של פעולות האיבה ושאיפה לפתרון דיפלומטי; אולם השפעתה המיידית היא עצירת הלחימה ויצירת מרחב תמרון אשר יאפשר לחמאס להתארגן ולהתחמש מחדש. באופן דומה למבצע בעזה ב-2014 ("צוק איתן"), סביר מאד להניח כי הפסקות האש תופרנה על ידי חמאס ותשמשנה אותו כדי לתקוף בהפתעה את חיילי צה"ל, בדומה לאירוע אשר גבה את חייהם של חיילים והוביל לחטיפתם של שני חיילים באותו מבצע.

הפסקת אש תעניק לחמאס חבל הצלה שימושי במיוחד, אשר יאפשר לו לנצל קלף זה מעת לעת כדי להרוויח זמן. בסופו של דבר, הפסקת האש תשמש כמנוף לחץ על ישראל, אשר אינו עומד לרשות חמאס כעת. פירושה המעשי של הפסקת אש הוא תמיכה בינלאומית בתביעותיו של חמאס במאבק זה.

הדבר אינו עומד בסתירה לגישה השמרנית כשלעצמה של צה"ל, החורגת מן הסטנדרט הנדרש של סכסוך מזוין לצמצום הנפגעים בקרב האזרחים. במסגרת גישה זו, צה"ל שולח מיליוני מסרונים, מטיל עלונים מהאוויר ועורך שיחות טלפון מוקלטות מראש, לצד שיחות טלפון בזמן אמת, על מנת להזהיר את האזרחים מפני הסכנה המתקרבת. צעדים אלה, לצד המסדרונות ההומניטריים וההפוגות הטקטיות המקומיות, מאפשרים לתושבי עזה להתפנות בבטחה.

עם זאת, אין להפעיל לחץ על ישראל אלא על חמאס ועל מקורות התמיכה העיקריים שלו, איראן וקטר, כדי שיפסיקו לפגוע באזרחים עזתים ולמנוע מהם להתפנות. חמאס מבין היטב, כי קריאות להפסקת אש פוגעות בתדמיתה הבינלאומית של ישראל ונתפסות כ"הכתבת תנאים" לישראל, וכל זאת תוך שימוש באזרחים כמגנים אנושיים. אם האזרחים יתפנו, חמאס ישאר חשוף לגמרי לתקיפה. לשם כך, חמושי חמאס מאיימים על אזרחים בנשק לבל יתפנו; תוקפים אזרחים באש צלפים ומתקני נפץ מאולתרים; ופוקדים עליהם להישאר במקומם. דוגמה אחת היא ההודעה לעיתונות של משרד התקשורת של חמאס, אשר קרא לתושבי עזה להתעלם מן "הלוחמה הפסיכולוגית" של צה"ל וציווה עליהם לא להתפנות. 

ישראל חייבת להשיג את יעדי המלחמה שלה בעזה ללא הרתעה וללא הפרעה, ללא הפסקת אש וללא "שעון עצר", עד השבתם של כל החטופים וחיסולו של חמאס, תוך כיבוד חוקי הסכסוך המזוין, כפי שהיא אכן עושה.

  1. לחץ על מצרים לאפשר את הפינוי הבטוח של אזרחים עזתים לחצי האי סיני: בשלב זה מפעילה ישראל מסדרונות הומניטריים בטוחים עבור תושבי עזה על מנת שיוכלו להתפנות דרומה, בעיקר לאזורי המואסי ורפיח. עם זאת, השלב הבא של המלחמה ידרוש לחימה בכל רחבי רצועת עזה, לרבות בדרום.

לשם כך נדרש לחץ על מצרים לקלוט פליטים אזרחים מעזה ולארח אותם בחצי האי סיני, בליווי עזרה שיטתית והולמת של ארגוני סיוע בינלאומיים במתן סיוע הומניטרי. חסימת הגבול על ידי מצרים היא בלתי מקובלת וחסרת תקדים וגוזרת את דינם של האזרחים למצוא עצמם בלב הסכנה. באף משבר בינלאומי אחר, בין אם מדובר ב-6 מיליון הפליטים האוקראינים או ב-5 מיליון הפליטים הסורים, לא נחסמו דרכי המילוט של פליטים מאזורי הלחימה.

יש להתיר לאלה המעוניינים לעזוב את רצועת עזה להתפנות בבטחה למצרים. אם מצרים לא תאפשר את כניסתם, גלי הגירה המוניים עלולים להכות באירופה פעם נוספת, בעקבות פריצת הגבול ונהירה המונית למצרים דרך רפיח.

  1. השעיית המימון לרשות הפלסטינית: אף על פי שהיא נתפסת כשחקן אחראי, החודש האחרון הוכיח מעל לכל ספק את חוסר אחריותה של הרשות הפלסטינית ואת הסכנה שהיא מהווה לביטחונה של ישראל.

  • אי-גינוי: יושב הראש מחמוד עבאס (אבו מאזן) נמנע מגינוי ברור של טבח ה-7 באוקטובר והעדיף להתמקד אך ורק בפעולותיה של ישראל בעזה.

  • עידוד אקטיבי מצד פת"ח ופקידי הרש"פ: בכירי הרש"פ עבאס זכי וג'מאל אל-חוואיל היללו את הטבח שביצע חמאס תוך שהם קוראים ללכת בדרכו של חמאס ולחקות את המתקפה ברחבי יהודה ושומרון; יועצו של עבאס, מחמוד אל-חבש, כינה זאת "הגנה עצמית לגיטימית" מפני מדינת ישראל "הזמנית"; במקרה נוסף הוא הפיץ מידע כוזב וטען כי היתה זו "תוכנית ישראלית שטנית בתמיכת ארצות הברית" אשר מטרתה גירוש פלסטינים. 

  • המשרד לענייני דת של הרשות הפלסטינית קרא לרצח יהודים: בדף המסרים השבועי אשר הופץ לכל מטיפי המסגדים ב-18 באוקטובר, לקראת דרשות יום שישי, נאמר "שעת [התחייה] לא תגיע השעה (יום הדין) עד אשר יילחמו המוסלמים ביהודים ויהרגו אותם המוסלמים, ועד אשר יסתתר היהודי מאחורי האבנים והעצים".

  • תשלומים לכל המשתתפים בטבח: החוק הרשמי של הרש"פ, המכונה "לפגוע בתור מקצוע" (Pay for Slay), קובע שכל הפלסטינים אשר ביצעו פיגועים נגד ישראל זכאים לתשלומים ולהטבות נדיבות מן המדינה במשך כל ימי חייהם, בין אם הם קשורים לחמאס, לפת"ח או לכל ארגון טרור אחר, ובין אם הם "זאבים בודדים". לאור חוק זה צפויה הרש"פ לשלם למבצעי הטבח 2.7 מיליון דולר בחודש זה בלבד.  

  • גדודי חללי אל-אקצא של הפת"ח השתתפו בטבח: דובר הפת"ח התרברב, כי אנשי ארגונו השתתפו אף הם בטבח. בסרטון רשמי הוא הודה למבצעים על "השפלת הציונים והבסתם".

כספי משלם המיסים האירופי אינם אמורים לממן את הרשות הפלסטינית, עד אשר זו תבטל את חוקיה המעניקים תשלום מן המדינה למחבלים שהורשעו ונהרגו; תסיר את כל התכנים האנטישמיים מתוכנית הלימודים בבתי הספר שלה; ותחדל מן ההסתה נגד ישראל בכלי התקשורת הרשמיים שלה.

  1. לחץ על חיזבאללה: ארגון הטרור חיזבאללה מגביר את מאמציו לפגוע בחיילים ובאזרחים ישראלים מאז תחילת המלחמה, וזאת לאחר שהגביר את מידת התעוזה והתדירות של תקיפותיו לאורך הגבול מתחילת השנה. מאז תחילת המלחמה גרמו טילי הנ"ט, תקיפות הירי, שיגור הרקטות והכטב"מים של חיזבאללה, למותם של 7 חיילים ו-2 אזרחים ישראלים, ביניהם חיילים אשר נהרגו מטילי נ"ט שפגעו ברכב בו נסעו, ואזרח עובד חברת החשמל אשר עבד בקרבת הגבול.

בהנחיית איראן, חיזבאללה פועל מתחת לסף המלחמה המלאה ושומר בשלב זה על עצימות נמוכה של פעולות האיבה, תוך שהוא ממתין להוראות נוספות מפטרוניו בטהראן. נדרשת הפעלת לחץ הן על לבנון והן על איראן על מנת לרסן את חיזבאללה ולהפסיק את פעולות האיבה הללו באופן מיידי. כל ההנהגה הישראלית הבכירה הזהירה את חיזבאללה ואת מדינת לבנון מפני המשך תקיפות אלה, בהדגישה כי ישראל לא תסבול אותן עוד. לבנון עתידה לחוות הרס של ממש לעריה ולתשתיות הלאומיות שלה אם חיזבאללה יבצע מהלך שגוי, בהתחשב בעוצמתה של התגובה הישראלית הצפויה. ישראל רואה בלבנון אחראית לחיזבאללה, שכן ארגון הטרור הינו חלק בלתי נפרד מן הממשלה, הקבינט והפרלמנט ומהווה את הכוח הצבאי הגדול ביותר במדינה. הקהילה הבינלאומית, ובכלל זה האיחוד האירופי עם מנופי הלחץ שלו על לבנון ואיראן כאחד, חייבת למנוע מתרחיש זה להתממש אי פעם. במסגרת תרחיש זה עלול זרם ענק של פליטים לבנונים להגיע לאירופה ולחדש את משבר הפליטים העגום ממנו סובלת היבשת בשנים האחרונות.

הדרך היחידה למנוע מלחמה היא לדרוש יישום מלא של החלטה 1701 של מועצת הביטחון של האו"ם, הקובעת כי על חיזבאללה להתרחק מגבול ישראל. התושבים הישראלים לא ישובו לבתיהם בצפון הארץ אם האיום יימשך, וככל שחיזבאללה ימשיך בפעולותיו הלוחמניות, ישראל תיאלץ לפעול באופן החלטי על מנת להסיר איום זה מגבולה ומעל אזרחיה. 

אכיפת חוקים למניעת גזענות כנגד מקרים של אנטישמיות באירופה: מאז תחילת המלחמה, אנו עדים לעלייה חסרת תקדים בכמות האירועים האנטישמיים ובשנאה בקרב מיעוטים מסוימים, קהילות מהגרים ופעילים קיצוניים, וכן התאחדויות סטודנטים ברחבי אירופה. גידול זה היה צפוי, בהתחשב באופי הרגשות האנטי-ישראליים והאנטישמיים המתעוררים באופן מסורתי בעקבות כל פרץ של אלימות בישראל. עם זאת, הפעם קנה המידה וההיקף של התקיפות וההסתה שוברים שיאים.

ברחובות לונדון, פאריס, ברצלונה וערים נוספות, הביעו מאות אלפי מפגינים תמיכה מפורשת בחמאס, בהשמדת ישראל וברצח העם היהודי. צרפת וגרמניה הטילו, ובצדק, איסור על מחאות אלה ועצרו מאות אנשים, אולם ברחבי אירופה הפגנות מסוג זה מתאפשרות עדיין, במקרים מסוימים אף באישורם של בתי משפט מקומיים.

כל מדינות אירופה חייבות להוביל את המאבק העולמי נגד האנטישמיות ולהגן על הקהילות היהודיות באמצעות אכיפת חוקים נגד גזענות והסתה לאלימות; ולהחיל את מלוא כובד משקלו של החוק כנגד אנשים הקוראים לאלימות נגד יהודים וישראלים, מסיתים נגד זכותה של ישראל להתקיים, שורפים דגלי ישראל, מניפים דגלי חמאס ומפחידים או אף תוקפים קהילות יהודיות מקומיות. הדם יהיה על ידיהם של מקבלי ההחלטות אשר לא יפעלו לאור מעשים מזוויעים אלה.

  1. לחץ על קטר לשחרור החטופים: כמקור ההכנסה העיקרי של חמאס, המעביר לארגון הטרור 30 מיליון דולר מדי חודש, לקטר יש מנוף לחץ אדיר על חמאס. קטר גם מארחת את בכירי חמאס במלונות הפאר שלה ולמעשה מעניקה מקלט בטוח לפושעי מלחמה. יש להפעיל לחץ כבד על קטר על מנת שזו תפעיל את השפעתה על חמאס לשחרור כל החטופים המוחזקים בעזה.

לאחר מכן יש ללחוץ על קטר להסגיר את חברי ההנהגה הבכירה של חמאס כדי שאלו יעמדו למשפט בישראל על פשעים נגד האנושות, בדומה למשפטו של אדולף אייכמן ב-1961 ומשפטי נירנברג נגד ראשי המשטר הנאצי לשעבר ב-1945.

  1. הטלת האחריות על איראן: ב-18 באוקטובר ביקר הפרלמנט האירופי באופן מוצדק את החסות והמימון שמעניק המשטר האיראני לארגון הפרוקסי שלו, חמאס, והצהיר כי יש להטיל על איראן את האחריות לזוועות ה-7 באוקטובר. לא זו בלבד שאיראן משקיעה מיליארדי אירו מדי שנה בארגון משמרות המהפכה, אשר - באמצעות כוח קודס - מפעיל, מוביל, מממן ומחמש את הטרור האזורי באמצעות ארגוני פרוקסי דוגמת חיזבאללה, חמאס, החות'ים והמיליציות העיראקיות, היא גם מפתחת נשק גרעיני כחלק מהמהלך להשגת דומיננטיות אזורית.

עסקת הגרעין עם איראן (JCPOA) משנת 2015 שימשה טיוח בלתי מספיק לתוכנית הגרעין הצבאית של איראן. העסקה אפשרה לאיראן להעשיר אורניום לרמה הדרושה לשם פיתוח נשק גרעיני באתרים הנמצאים מחוץ לפיקוחה של סבא"א. בכך נמנעה איראן מהחלת סנקציות חוזרות ונשנות או מהטלת אחריות, וזאת גם כאשר המודיעין הישראלי חשף לפחות ארבעה אתרים גרעיניים נסתרים ובלתי מפוקחים, וסבא"א האשימה את איראן כי פעולות ההעשרה שלה חורגות בהרבה מן הרמה האזרחית. ברשות איראן מצויים כיום למעלה מ-121 ק"ג של אורניום מועשר ברמה של 60% ומעל 535 ק"ג של אורניום מועשר ברמה של 20%, והיא מרוחקת בין שבועיים לשלושה שבועות מרגע קבלת ההחלטה ועד שתשיג די חומר בקיע לייצור פצצה גרעינית ראשונה.

בנוסף, איראן הפכה לחלק אינטגרלי מן הברית הרוסית-סינית והיא תומכת נאמנה בפלישה של ממשלת פוטין לאוקראינה. היא מספקת לרוסיה חימוש כגון כטב"מים התקפיים וטילי קרקע-קרקע, וחתמה על עסקה בשווי מיליארד דולרים עם רוסיה, במסגרתה תספק לה 6,000 כטב"מים התקפיים במהלך השנתיים הבאות, שישמשו את רוסיה במלחמתה באוקראינה.

ההנהגה הבכירה של איראן, לרבות המנהיג עלי חמינאי, הנשיא ראיסי וההנהגה הצבאית הבכירה, קוראת ללא הרף להשמדתה של ישראל כחלק משאיפתה לדומיננטיות אזורית וגלובלית. חמינאי כינה את ישראל מספר פעמים "סרטן שיש לעקור מן האזור" ואמר כי "פירושו של 'הפתרון הסופי' הוא חיסולו של המשטר הציוני". לאחר מתקפת ה-7 באוקטובר שיתף חמינאי סרטון ששיקף את הזוועות שאירעו בישראל ואמר כי "המשטר הציוני גוסס". הוא הריע לחמאס על פעולותיו ("עלינו לנשק את ידי חמאס") והזהיר את ארצות הברית, כי היא תהיה הבאה בתור על הכוונת של איראן אם תמשיך לתמוך בישראל.

אירופה צריכה להטיל על איראן את האחריות במעשים, לא רק במילים. עליה לדרוש מאיראן לחשוף באופן מלא את הפעילות הגרעינית הסמויה שלה עד תאריך נקוב ולהשיב מיד את הסנקציות הבינלאומיות והאירופיות. על אירופה גם לתמוך באיום צבאי אמין מצדן של ישראל, ארצות הברית ומדינות האזור כנגד מאמציה של איראן לערער את היציבות האזורית. על מדינות אירופה ללכת בעקבות גרמניה ולהרחיב את שיתוף הפעולה שלהן עם ישראל בתחום ההגנה האווירית, בדומה לעסקת "חץ 3" בין ישראל וגרמניה. זאת, על מנת להגן על אדמתה ואזרחיה של אירופה מפני טילים בליסטיים איראניים ארוכי טווח, המכסים כבר עתה את כל שטחה של מדינת ישראל ומסוגלים להגיע עד אירופה.

  1. היום שאחרי: על אירופה להתכונן ליום שאחרי המלחמה במישור הפוליטי והרעיוני כאחד. יידרשו מספר צעדים על מנת לקדם שלום אמיתי ובר-קיימא במזרח התיכון, כולל חיזוק השחקניות שוחרות השלום דוגמת ישראל, שחקניות פרגמטיות דוגמת ערב הסעודית ואיחוד האמירויות הערביות, ושותפות דוגמת ירדן ומצרים, נגד הציר השיעי הקיצוני בהובלת איראן, הנתמך על ידי רוסיה וסין.

לשם כך תידרש אירופה לנטוש תפיסות עבר מוטעות אודות הסכסוך הישראלי-פלסטיני, ואת האופן בו היא רואה את תהליך השלום במזרח התיכון.

  • הכרה בזכותה של ישראל להגנה עצמית: כפי שאישרה ההנהגה הבכירה בישראל וכפי שקוראת תנועת "הביטחוניסטים" מזה שנים, ביום שאחרי המלחמה חייב צה"ל לשמר חופש פעולה מלא ברחבי רצועת עזה באופן בלתי מוגבל, על מנת למנוע מן האיום החמאסי להרים שוב אי פעם את ראשו. לא זו בלבד שהרשות הפלסטינית הוכיחה את חוסר יכולתה להילחם בטרור, אלא היא מעודדת אותו באופן פעיל. כמו כן, ישראל חייבת לשלוט בציר פילדלפי המפריד בין רצועת עזה לבין חצי האי סיני במצרים, על מנת למנוע הברחת כלי נשק לתוך רצועת עזה. הברחות אלו אפשרו לחמאס להתחמש ללא הפרעה במשך שנים.

אירופה תצטרך גם להעניק לישראל את מרחב הפעולה הדיפלומטי להגיב בכוח לכל ניסיון התקרבות לגדר הגבול, ולפעול על מנת למנוע כל איום ביטחוני. זאת בניגוד ללחץ אשר הופעל על ישראל לא לעשות כן בשבועות ובימים אשר קדמו ל-7 באוקטובר.

במרוצת השנים, ובאופן הולך וגובר מאז הסכמי אוסלו ב-1994 עם הרשות הפלסטינית וההתנתקות מעזה ב-2005, ישראל הקריבה קורבנות משמעותיים למען השלום, כולל צעדים אשר ערערו את ביטחונה. כאשר נוצר צורך ביטחוני חיוני, ישראל העדיפה להסתמך על שותפתה לכאורה, הרשות הפלסטינית, לצורך מעצר של פצצות מתקתקות אשר זממו מתקפות רצחניות נגד אזרחים ישראלים. למרבה הצער, הרש"פ התבררה כבעלת יכולת קלושה ביותר בהתמודדותה מול איומים אלה. בין אם היתה הרש"פ בלתי מוכנה ובין אם היתה בלתי מסוגלת לסייע לישראל ביצירת רמת ביטחון משמעותית, ישראל נאלצה להגן על אזרחיה באמצעות הענקת חופש תנועה לצה"ל בכל שטחי יהודה ושומרון (המכונים לעתים בשם "הגדה המערבית") ובאמצעות מעצרים יומיומיים של מחבלים, תוך סיכון רב לחייליו.

מאז מבצע "חומת מגן" ב-2002, ולאחר מכן מבצע "שובר גלים" ומבצע "בית וגן" ב-2023 בג'נין, פשיטות מדויקות אלה על מוקדי הטרור הוכיחו את ערכן הרב בשמירה על ביטחונם של אזרחי ישראל. מאז תחילת 2023 ועד פרוץ המלחמה, עצרו כוחות הביטחון של ישראל למעלה מ-1,400 מחבלים ומנעו יותר מ-470 פיגועים רצחניים ברחבי יהודה ושומרון, לרבות פיגועי ירי, פיגועי התאבדות וחטיפות. מאז ה-7 באוקטובר, עצרו כוחות הביטחון הישראלים למעלה מ-1,400 מחבלים נוספים, ביניהם פעילי חמאס אשר תכננו מתקפות דומות.

יחד עם זאת, פעולות צודקות ומידתיות אלה היו מושא לביקורת רבה מצד הקהילה הבינלאומית, לרבות גינויים חריפים מצד העצרת הכללית של האו"ם, אשר במקרים מסוימים פרסמה 22 גינויים לישראל בשנה אחת, סילופים אודות "שימוש חריג בכוח" ו"אפשרות לחיסולים ללא משפט", אשר נשמעו מפי הנציג המיוחד של האיחוד האירופי לזירה הפלסטינית ואחרים.

מעצרים שכאלה לא היו אפשריים בעזה מאז 2005, מה שאפשר את פריחתו של מרכז טרור קטלני. התוצאה, אשר התגלתה במלוא היקפה בטבח ה-7 באוקטובר, הוכיחה מעל כל צל של ספק כי אין כל חלופה לפעילות צה"ל בשטח אם המטרה הינה למנוע מן הטרור לשגשג.

  • מסיבה זו לא ניתן להשיב את הרשות הפלסטינית למעמד של ישות סוברנית ברצועת עזה. הניסוי של הרש"פ, אשר החל בהסכם "עזה ויריחו תחילה" ב-1994 כחלק מהסכמי אוסלו, והושלם עם ההתנתקות ב-2005, כשל כישלון מחפיר. הרש"פ חסרה את הלגיטימציה מבית ואת היכולת להשתלט בהצלחה על עזה. אולם חשוב בהרבה, הרקורד המוכח שלה כחלק מן המאבק המזוין נגד ישראל וההסתה לשנאה אנטישמית כפי שפורט לעיל, פוסלים את הרש"פ מלשמש כשחקנית רלוונטית שיכולה להוות חלק מעתידה של עזה. נדרשת מציאתם של פתרונות יצירתיים חלופיים ושילובם עם חופש פעולה צבאי של ישראל ברחבי הרצועה.

  • נורמליזציה בין ישראל וערב הסעודית כמפתח לסיום הסכסוך הישראלי-ערבי: "הסכמי אברהם בין ישראל לארבע מדינות סוניות פרגמטיות (איחוד האמירויות הערביות, בחריין, מרוקו וסודאן), בברכתה של ערב הסעודית, התאפשרו רק עקב התלכדות האינטרסים בין השותפים הבלתי סבירים ביותר: ישראל והעולם הערבי מצאו עצמם באותו צד אל מול האיום הנשקף מאיראן. הדבר התאפשר גם הודות לעוצמתה הצבאית של ישראל, באזור בו הקרנת עוצמה קשה נחשבת יותר מעוצמה רכה.

לשם כך, ככל שניצחונה של ישראל בעזה יהיה מכריע יותר, כך תגדל הסבירות לנורמליזציה בינה לבין ערב הסעודית, ובבוא העת עם מרבית מדינות המזרח התיכון והעולם המוסלמי. בהקשר זה יש לשקול גם את מעורבותם של צדדים ערביים בעתידה של רצועת עזה.

תהיה זו גם הזדמנות יקרה מפז ללכד את המזרח התיכון סביב המערב במסגרת קואליציה אזורית בהובלת ארצות הברית והאיחוד האירופי, כנגד הרודנות והקיצוניות האיראנית. המערב חייב להתעמת עם "ראש הנחש" באופן חזיתי ולפעול נגד מאמציו הזדוניים של המשטר האיראני לערער את היציבות האזורית, אשר יגלשו ללא כל ספק לשאר העולם. איראן כבר הוכיחה זאת, באמצעות ניסיונותיה להוציא אל הפועל פעולות טרור על אדמת אירופה וארה"ב, ולהפעיל רשת נרחבת של נרקו-טרוריזם והברחה של בני אדם.

תהליך זה ימתן גם את השפעתן של רוסיה וסין באזור וידחוף את המזרח התיכון לזרועות המערב. הוא גם ירחיק את האזור מן הציר הרוסי-סיני, ויפתח עידן של שגשוג אזורי המבוסס על נתיבי סחר חופשיים. אלו יחזקו את שרשרת האספקה הגלובלית באמצעות המסדרון המקשר בין הודו, המפרץ הפרסי, ערב הסעודית וישראל ויתרמו לשלום וליציבות אזורית.

קישור להורדת מסמך
Logo Israel War Database6.png

יש לך עוד מידע לשתף את העולם? כתבו לנו

© 2023 מבית היוצר של הביטחוניסטים.

בנייה ועדכון שוטף: ישי גלב

bottom of page