top of page

דעה: אסור לישראל להסתפק בדחיקת חזבאללה מעבר לנהר הליטני

ד״ר עומר דוסטרי

מאז תחילת המלחמה בעזה, פונו מצפון הארץ כ-80 אלף תושבים ישראלים בעקבות תקיפות חזבאללה מלבנון. על פי דיווחים בכלי התקשורת והצהרות של בכירים בישראל, מסתמן כי ישראל אומנם מתכוונת לפעול בעניין חזבאללה, אך הכוונות הללו מנותקות מהמציאות – בוודאי מהמציאות של אחרי השבעה באוקטובר. עושה רושם כי ממשלת ישראל עדיין שבויה בקונספציה, הפעם בזירת הצפון.

הרעיון הישראלי – שמקבל גיבוי מארצות הברית ומצרפת – הוא לדחוק את חזבאללה צפונה מעבר לליטני, בין שבאמצעים מדיניים ובין שבאמצעים צבאיים (במקרה שהמאמצים המדיניים לא יבשילו). המאמצים המדיניים מכוונים למתן תוקף מחודש להחלטה 1701 של מועצת הביטחון משנת 2006, או לחלופין, להוביל להחלטה חדשה במועצת הביטחון של האו”ם, שתתבסס על החלטה 1701. המאמצים הצבאיים, אם וכאשר אלה המדיניים לא יצליחו, הם מבצע צבאי בדרום לבנון לדחיקת חזבאללה צפונה. מכל מקום, חזבאללה כבר הצהיר כי הוא מוכן לסגת מדרום לבנון בתנאי שישראל תיסוג דרומה מחיפה.

מדינת ישראל לא יכולה להשלים עם נוכחות של כוחות חזבאללה בדרום לבנון. לחזבאללה יש יכולות צבאיות באיכות ובכמות טובות יותר מאשר לחמאס בכל הנוגע לפשיטות אל תוך ישראל, כיבוש יישובים, ורצח וחטיפה של חיילים ואזרחים. ישראל התכוננה לתרחיש כזה בצפון במשך שני העשורים האחרונים, ולכן כאשר הפשיטה הגיעה דווקא מכיוון עזה ההפתעה הייתה עצומה מבחינה אסטרטגית וטקטית. לפי ההערכה בישראל, פשיטה כזו בצפון היא אפשרות סבירה, בייחוד לאחר שחזבאללה ראה את ההצלחה המבצעית של חמאס (יוזכר שחטיפת גלעד שליט על ידי חמאס ב-25 ביוני 2006 המריצה את חזבאללה להגביר את מאמציו המתמשכים לחטוף חיילי צה”ל, ואלה התממשו ב-12 ביולי 2006 עם חטיפת רגב וגולדווסר, שהביאה למלחמת לבנון השנייה).

חזבאללה – איום לא רק לתושבי הצפון

דחיקת חזבאללה צפונה אל מעבר לנהר הליטני תספיק אומנם להגביר את הביטחון ותחושת הביטחון של האוכלוסייה הישראלית צמודת הגדר בגבול לבנון, מה שיסלול את דרכה חזרה ליישובים. אולם, האיום של חזבאללה על ישראל אינו מסתכם רק בחדירה לגבול והשתלטות על יישובים צמודי גדר: חזבאללה לא מאיים על רק יישובי הצפון אלא על כלל מדינת ישראל, ולכן זו תהיה טעות לבחון את הסוגיה בצפון אך ורק מהזווית של יישובי הגבול.

הסיכוי שחזבאללה יסכים לסגת מדרום לבנון מרצון הוא קלוש. כבר כעת התנהלות חזבאללה מעידה כי ארגון הטרור השיעי אינו מספיק מורתע מישראל. מיום ליום, ככל שתקיפותיו נמשכות וישראל מגיבה בחומרה אך באופן מדוד, ההרתעה עלולה להמשיך ולהישחק, מה שיעלה את רף התעוזה שלו. כל המהות של חזבאללה כ”ארגון התנגדות” בנויה על העמידה נגד ישראל, לכאורה במטרה להגן על לבנון. נסיגה של חזבאללה עשויה להחליש את תפיסתו כמגן לבנון ומגן השאיפות הפלסטיניות, ולכן סביר שהוא יסרב לסגת מרצון. לכן, אם ישראל מעוניינת להסיג את חזבאללה מעבר לליטני, עליה לעשות זאת באמצעות מהלכים צבאיים.

מכיוון שישראל מבינה כי חזבאללה לא יסיג את כוחותיו באופן יזום אל מעבר לנהר הליטני, אפשר להניח כי הניסיונות של ירושלים להגיע להסדר מדיני בלבנון באמצעות דיפלומטיה נועדו לקבל לגיטימציה בין-לאומית לקראת אפשרות של תקיפה ישראלית שתכפה על חזבאללה נסיגה כזאת. ארצות הברית מפעילה מתחילת המלחמה לחצים על ישראל שלא לצאת למלחמה בלבנון. בישראל רוצים להראות לקהילה הבין-לאומית כי ישראל מבחינתה ניסתה לשפר את מצבה הביטחוני מבלי לנקוט אמצעים צבאיים בסדר גודל של מלחמה, אולם הסירוב של חזבאללה לא מותיר לה ברירה אלא לפעול נגדו צבאית.

טעות משולשת

המאמצים הישראליים והבין-לאומיים להסיר את האיום מצד חזבאללה על יישובי הצפון בלבד מהווים טעות משולשת שתסב נזקים אדירים לביטחון ישראל. ראשית, המאמצים מעניקים משקל רב לניסיונות להגיע לפתרון בדרכי שלום, קרי בהסכם או בהחלטה שתעבור במועצת הביטחון של האו”ם בהתבסס על החלטה 1701. אלא שההתבססות על החלטה מחוררת שלא יושמה מעולם ושאין לה היתכנות הינה חסרת היגיון ומסוכנת. שנתיים קודם להחלטה 1701 התקבלה החלטה 1559 – הדורשת מחזבאללה להתפרק לחלוטין מנשקו – וגם היא לא יושמה מעולם.

שנית, גם אם חזבאללה ייסוג צפונה מעבר לליטני ויכולותיו לפלוש ליישובי הצפון יצטמצמו, וגם אם הארגון לא יפר הסדר כזה, סביר להניח שכוחו של ארגון הטרור השיעי לא רק שיישמר, אלא ימשיך להתעצם ללא הפרעה. או אז, ישראל תיאלץ להתמודד שנים קדימה עם אויב הרבה יותר עוצמתי ואיכותי מכפי שהוא כעת – והרי כבר היום חזבאללה מהווה את האיום החמור והמסוכן ביותר לישראל, להוציא את איראן. במקביל, חזבאללה ימשיך להוות איום משמעותי והרסני על כלל המדינה, בשל יתר יכולותיו הצבאיות, לרבות ארסנל הטילים והרקטות שלו.

מעבר לכך, הרעיון של הסגת חזבאללה מעבר לליטני מתבסס על התפיסה המיושנת והתמימה של לפני השבעה באוקטובר, והיא לא תוביל לשינוי המציאות, בוודאי שלא בטווח הארוך. חזבאללה עדיין יחזיק בארסנל של כ-150 אלף טילים ורקטות, צי כטב”מים ויכולות סב”ר מתקדמות, הוא ישדרג את מערך ההגנה האווירי שלו וימשיך להתבסס צבאית בכל לבנון.

נוסף על כך, סביר מאוד להניח כי אם חזבאללה אכן ייסוג מעבר לליטני – מהלך שסיכוייו קלושים עד לא-קיימים – הרי שהוא יוכל לשוב במהרה בחזרה לדרום, וסביר להניח שישראל לא תגיב על כך בשל חוסר-רצונה במלחמה, כפי שקרה בעשורים האחרונים. יתרה מכך, יש יסוד משמעותי להניח כי הכוחות הבין-לאומיים לא יצליחו לכפות על חזבאללה נסיגה צפונה, בין אם בתחילת יישום ההסכם החדש, ובין אם לאחר שחזבאללה ישוב לאזור תקופה קצרה אחרי שנסוג לצפון למראית עין. גם אם עוצמתו הצבאית של חזבאללה תיפגע באופן זה או אחר כתוצאה ממלחמה מוגבלת שתסיג אותו מעבר לליטני, הרי שהוא צפוי לשוב ולהתחזק, וכן לשמר עוצמה צבאית מסוימת, שכן הוא לא יוכרע על ידי ישראל.

לא לצאת ל”מבצע הרתעה“

ישראל חייבת לשנות את התפיסה הביטחונית שלה לא רק בדרום אלא בכל הזירות, לרבות בזירת הצפון ובפרט בלבנון. אסור לה להסתפק בפתרון צבאי או מדיני שיספק הגנה ליישובי הצפון בלבד, ואסור לה להתבסס על שיקולים נאיביים שלפיהם חזבאללה יסכים להתפנות, ואם יסכים לא ישתלט שוב על האזור דרומית לליטני.

ישראל גם לא צריכה להסתפק בהחלטה חדשה במועצת הביטחון של האו”ם (ודאי שלא על בסיס ההחלטה הקודמת 1701) שלא תספק עבורה ביטחון, כפי שהוכח בעשורים האחרונים. ביטחון מדינת ישראל לא צריך להתבסס על כוחות זרים, ודאי שלא על כוחות לשמירת שלום שאין להם כמעט שום סמכות או יכולת להתמודד נגד איום חזבאללה והתעצמותו.

על ישראל לעבור מאסטרטגיה של הרתעה לאסטרטגיה של הכרעה. הפעלת העוצמה הצבאית של ישראל לא צריכה להיעשות במסגרת “מבצע הרתעה” בסגנון מלחמת לבנון השנייה, אלא במסגרת מלחמה רחבה וכוללת שמטרתה להכריע את חזבאללה. משכך, עליה להכין את הציבור הישראלי למלחמה רחבה בלבנון שתשמיד את ארגון חזבאללה, כולל כיבוש כל דרום לבנון והחרבת ביירות וערים מרכזיות נוספות בלבנון.

במקרה כזה, סביר שהממשל האמריקני לא יגביל את פעילותה של ישראל למלחמה כוללת, משום שישראל הסכימה להבליג על התקפות חזבאללה ולא יזמה מלחמה נגד לבנון לאחר השבעה באוקטובר – לאור דרישת ממשל ביידן. חלק מההסכמה הישראלית לא לפתוח עד עתה במלחמה בלבנון כולל את מרכיב הלגיטימציה האמריקנית למלחמה אם חזבאללה לא ייסוג מעבר לנהר הליטני במסגרת מאמצים מדיניים. בסופו של דבר, ישראל צריכה לקחת בידיה את האחריות לגורלה, ולא לסמוך על מדינות וגורמים זרים שיעשו עבורה את העבודה. רק הכרעת חזבאללה והשמדת תשתיותיו בכל רחבי לבנון, כולל הרס מוחלט של ערי לבנון, תוביל ליצירת מציאות ביטחונית טובה יותר עבור כלל מדינת ישראל, ותוביל לשקט וליציבות עשורים קדימה.

ד”ר עומר דוסטרי הוא מומחה לאסטרטגיה ולביטחון לאומי, חוקר ב”מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון” ובתנועת “הביטחוניסטים”. הכתוב במאמר הוא על דעת המחבר בלבד ואינו משקף בהכרח את עמדת התנועה.

קישור להורדת מסמך
Logo Israel War Database6.png

יש לך עוד מידע לשתף את העולם? כתבו לנו

© 2023 מבית היוצר של הביטחוניסטים.

בנייה ועדכון שוטף: ישי גלב

bottom of page