"היינו יכולים כבר להיות אחרי הכרעת חמאס ואחרי שהחטופים בידינו"

תא"ל (מיל') אמיר אביבי לא רוצה להגיד "אמרנו לכם", למרות שהתנועה שהקים ועומד בראשה, "הביטחוניסטים", הניחה בפני צה"ל והדרג המדיני חודשים לפני טבח ה-7 באוקטובר מסמך מפורט שהתריע שאם לא נתקיף, נותקף - ובהפתעה גמורה. כעת, עם צאת מהדורה חדשה לספרו, "לא נשוב לאחור", שחושף בפני הציבור את המסמך המלא, אביבי מתריע לפני שתגיע הטעות הבאה, שוטח את ההערכה האסטרטגית שלו לעתיד המדינה ומגלה מה הייתה המשאלה היחידה שלו לעם היהודי

לפני שנה בדיוק, בוועידה של תנועת "הביטחוניסטים", הזכיר מייסד התנועה, תא"ל במילואים אמיר אביבי, את משל הצפרדע. המשל מספר על אופן הבישול צפרדע במים. אם תיזרק למים רותחים, היא תנסה לקפוץ החוצה ולהימלט. אבל אם תוכנס למים קרירים ונעימים, שיורתחו באופן הדרגתי, היא לא תשים לב למתרחש – עד שיהיה מאוחר מדי, והיא תתבשל ותמות.

"כולנו חשים שמשהו משתנה", אמר תא"ל אביבי אז, על בימת הכנס. "שהתקופה שאנחנו נמצאים בה עכשיו לא דומה לשום דבר שחווינו בעשורים האחרונים. האיומים, לכאורה, נשארו אותם איומים - אירן; הזירה הפלסטינית; דה לגיטימציה בזירה הבינלאומית - אבל למעשה, אותם איומים הביאו לרמת בשלות שמייצרת משהו אחר. העם היהודי לא יכול להרשות לעצמו להיות הצפרדע הזאת".

כמה חודשים אחר כך, הסיר הזה לא רק רתח – הוא התפוצץ, עם פרוץ טבח ה-7 באוקטובר והמלחמה שבאה אחריו. בעקבות האירועים הקשים, החליט אביבי לעדכן במהדורה חדשה את ספרו, "לא נשוב אחור", שיצא לאור חודשים ספורים לפני פרוץ המלחמה. הספר מבוסס על מסמך בן 370 עמודים שניסחו חברי תנועת "הביטחוניסטים" לבכירי מערכת הביטחון, שנתיים לפני המתקפה הקטלנית של ארגון הטרור חמאס.

המסמך, תוצאה של משנה סדורה ועבודת עומק על ידי עשרות בכירים לשעבר ובמילואים במערכת הביטחון, הוצג לנשיא המדינה יצחק הרצוג; לראש הממשלה בנימין נתניהו, לראש המוסד דדי ברנע ולבכירים אחרים במערכת הביטחון, כמו גם לחברי כנסת ושרים. מי שיקרא את ספרו של אביבי "לא נשוב לאחור", ייחשף למסמך שכל ישראלי שביטחון ישראל חשוב לו חייב לקרוא. מסמך שחזה את נפילת "הקונספציה", את התלכדות הזירות ואת העובדה שאם לא נבחר בתרחיש ששת הימים, ניוותר עם תרחיש יום הכיפורים.

גם כעת, שבעה חודשים אל תוך המלחמה ובימים בהם מתנהל משא ומתן לשחרור חטופים ובמקביל כניסה מוגבלת של צה"ל לרפיח, אביבי אינו משוכנע כלל, לשיטתו, שישראל אינה בדרך לעשות טעויות נוספות. "אם הכניסה לחאן יונס הייתה נעשית במקביל לכניסה לרפיח - היינו יכולים כבר להיות אחרי הכרעת חמאס ואחרי שכל אחד מהחטופים בידינו", הוא אומר בנחרצות.

"אי אפשר מצד אחד להגיד כמה זה קריטי להחזיר חטופים ומצד שני לא להפעיל את מלוא העוצמה של צה"ל, עד שמביאים אותם. באיזשהו שלב צמצמו בצורה דרמטית את היקף הכוחות, שיצרו מציאות שבה אין את אותו לחץ שהיה קודם. חמאס הולך ומשתקם. שחרור חטופים יכול להיעשות רק על ידי לחץ צבאי משמעותי.

"אחריו, ניתן יהיה אולי לשחרר חטופים במשא ומתן, אבל זה יקרה רק אם יהיו התקפה ולחץ צבאי משמעותי, שחמאס ירגיש בסכנה קיומית מספיק משמעותית שהוא יגיד עצרו רגע, תנו לי לצאת ובואו קחו חטופים. אני לא רואה דרך אחרת. החמאס שיחק איתנו שלושה חודשים, שלושה חודשים. החטופים שלנו בידיים שלהם, ואנחנו משחקים משחקים, במקום לצאת להתקפה ולשמר את עקרונות המלחמה, רציפות ויוזמה".

"אני לא כאן כדי לומר 'אמרתי לכם'", כך אביבי היום. "צריך ללמוד ממה שקרה, כדי באמת לייצר ביטחון לדורות הבאים. בזה הספר שלי עוסק. בשאלה הגדולה מכולן - כיצד נבטיח את ביטחון ישראל לדורות? מה התנאים הנדרשים כדי שהמדינה והעם היהודי יהיו בטוחים? כשדיברנו על זה לפני שנתיים, היו כאלה שהרימו גבה, אמרו שאנחנו מדינה חזקה, עם צבא חזק, ושאלו למה נדרש הדיון הזה. אני חושב שאחרי 7 באוקטובר, כל אחד מבין אם לא נהיה פרואקטיביים, אם לא ננהל דיון רציני ועמוק על התנאים הנדרשים לקיומנו, שום דבר פה לא מובטח.

"מדינת ישראל חטפה את הסטירה של החיים. הצפרדע עפה החוצה מהסיר. וזה נתן לנו הזדמנות היסטורית לטפל בכל אותם אתגרים קיומיים שעמדו לפנינו. זה בידיים שלנו. אלה החדשות הטובות. אנחנו לא בשואה. מדינת ישראל שולטת על גורלה ובידיה להבטיח את ביטחונה לדורות. היא רק צריכה לעשות את הצעדים הנכונים.

***

תא"ל אביבי עשה דרך ארוכה בצה"ל. הוא היה מפקד בית הספר להנדסה קרבית, ראש לשכת הרמטכ"ל וסגן מבקר מערכת הביטחון. אביבי מחזיק בתואר ראשון במדעי המדינה והיסטוריה אמריקאית ותואר שני במדעי המדינה ומנהל עסקים. הוא נשוי לענת ואב לארבעה.

לדבריו, "הטריגר לכתיבת הספר היה כשתנועת 'הביטחוניסטים' זיהתה תפנית אסטרטגית גלובלית ואזורית. הבנו שפנינו למלחמה. הערכת המצב הראשונה שהנפיקה התנועה הייתה מאוד דרמטית -או ששת הימים, או יום הכיפורים. או שאנחנו תוקפים ראשונים, או שצפויה לנו הפתעה מוחלטת".

אז הספר הוא בעצם דוח לקראת הבאות?

"נכון. יצרנו תמונה כוללת של אתגרי הביטחון הלאומי שעומדים בפני ישראל. אלה חולקו למערכה, שמעבר לגבולות, אותה מערכה איראנית של טילים, כטב"מים וקומנדו על הגבולות; ולמערכה בתוך שטח ישראל, שיש לה היגיון שונה לגמרי. לצד זה הוקדשו פרקים לדה-לגיטימציה של ישראל בעולם ולאנטישמיות. כל זה לצד תיאור של מציאות גלובלית משתנה".

מה אתה ידעת שאחרים לא?

"לא צריך להיות נביא כדי להבחין שבשנתיים האחרונות היו פה דרמות גדולות, שהתחילו מנסיגה אמריקאית מאפגניסטן וצמצום כוחות בעיראק ובסוריה, ובעצם אמירה אמריקאית, ש'אנחנו לא רוצים להיות במזרח התיכון'. הדבר הזה מתעצם. גם דרך זה שבעצם אמריקאים מוצאים את עצמם נמשכים לשתי זירות. מאוד משמעותיות. צריך לזכור שהם עם רגל אחת באירופה, במלחמה בין רוסיה לאוקראינה, והשניה בפאסיפי ובסין, והחשש מפלישה לטייוואן".

"במקביל לזה - הרי אין ואקום - במזרח התיכון מתחילה להיווצר מה שראש ה-CIA מתאר כבר ביוני 2023 חזית סינית, רוסית, איראנית. לדבר הזה מתווספות המגמות הפנים-ישראליות של חוסר יציבות פוליטית, של שבר חברתי וגם תופעות של סרבנות. כל זה ביחד בעצם מוביל את המערכת למקום שהגענו אליו, והספר מתאר את המציאות הזאת".

בדיעבד, כולם, מימין ומשמאל, אומרים 'אמרנו לכם'. במה שונה מה שאומרת התנועה?

"בעוד שאנחנו אמרנו 'עצרו הכל, הולכים למלחמה, צריך להכין את הצבא, צריך להתאחד', כל שאר הגורמים היו עסוקים בפוליטיקה וברפורמה משפטית. אם אנשים היו מבינים באמת מה קורה פה ולאן אנחנו הולכים, אף אחד לא היה מתעסק בשום דבר חוץ מהכנות למלחמה. וזה בדיוק מה שתנועת 'הביטחוניסטים' חזתה. בסופו של דבר, המערכת הצבאית כשלה ושילמנו על זה מחיר יקר. זה יכול היה להיות אחרת לגמרי. אבל זה המצב, ועכשיו צריך להסתכל קדימה – ובזה אנחנו עוסקים".

כולנו רואים מה שקורה עכשיו באוניברסיטת קולומביה בארצות הברית. יש קשר בין הביטחון הלאומי בישראל לבין יהדות העולם?

"יש קשר עמוק. אי אפשר לנתק אותו. בסופו של דבר הקמנו מדינה בשביל העם היהודי, וכשהעם היהודי נמצא בסכנה, מדובר בבעיה של ביטחון לאומי לכולנו. לכל בר דעת ברור שליהדות אירופה אין עתיד. אירופה מתאסלמת, רמת האנטישמיות מרקיעה שחקים. צריך לחזור למדיניות הציונית הקלאסית של קיבוץ גלויות. ישראל צריכה להשקיע הרבה יותר בהעלאת היהודים".

עוד מיליון יהודים ישנו את המערך הביטחוני בישראל?

"אם היה שואל אותי שד בבקבוק, מה המשאלה שלך לישראל? הייתי בוחר עוד כמה מיליוני יהודים כאן. המשילות, הדמוגרפיה, ההון האנושי, העוצמה הכלכלית - הכל יושב על זה. מדינת ישראל עם עוד מיליון יהודים בנגב, בגליל העליון, ביהודה ושומרון ובמקומות אחרים, תגביר את העוצמה שלנו".

אז למרות הכל, אתה אופטימי לעתיד מדינת ישראל?

"אני חושב שאנחנו נמצאים ברגע מכריע. מעבר להיבטים המלחמתיים, אירוע בקנה מידה תנ"כי כזה מחייב ריאקציה, שבשנים הקרובות תקום הנהגה חדשה לישראל". כמי שמרצה בפני ישראלים בכל הארץ, אומר אביבי כי הלך הרוח שהוא רואה הוא כמיהה עמוקה של העם הזה למשהו אחר לגמרי. "להנהגה שתאחד את העם, שתביא חזון ערכי, ציוני, ברור. שתהיה עם עוצמות. ואני חושב שיש פה את מה שקוראים היום 'דור הניצחון', והדור הזה, שעכשיו נלחם, יתקן את כל העוולות שעשו פה המנהיגים שלנו בעשרות השנים האחרונות. הדור הזה יצמיח הנהגה חדשה".

ועד אז?

"בינתיים, הציפייה שלנו, 'הביטחוניסטים', היא שהמערכת הפוליטית תפיק לקח ותבין שצריך אחדות מוחלטת בשעה גורלית זו. אנחנו במלחמה קשה בעזה וצריכים להתמודד עם חיזבאללה ועם איראן ושלוחותיה. לצערנו, תוך כדי מערכה אנחנו עדיין רואים גורמים שלא מבינים את גודל השעה. אנחנו לא רואים אחדות מוחלטת. אבל העם ברובו מבין את גודל השעה.

"אני מקווה שבשעה הזו, כשהחלה המערכה ברפיח, נגיע להכרעת המלחמה בעזה. המפתח להכרעה הזאת יושב ורפיח. וצריך לקוות שכמה שיותר מהר צהל במלוא העוצמה ייכנס לרפיח ויביא את הניצחון המיוחל, כי משם אנחנו נצטרך להעתיק את כוחות צפונה, ולהיערך למלחמה קשה לא פחות עם חיזבאללה, אלא אם כן תיווצר פה קונסטלציה שבה חיזבאללה ייסוג מעבר לליטני וישיג את הכוחות שלו.

"קשה לראות את זה קורה בהיעדר נחישות אמריקאית. בנכונות להפגין עוצמה צבאית גם מול איראן. אבל אין ספק שימוצו כל האפשרויות לפני יציאה למלחמה בצפון, אבל יכול להיות שאין ברירה. אנחנו נצטרך גם להיכנס לדרום לבנון ולהחזיר את הביטחון לתושבי הצפון. יש פתרונות לדבר הזה. יש תשובה לשאלה הגדולה מכולן, כיצד נבטיח את ביטחון ישראל. תשובה מנומקת".